פסק-דין בתיק ב"ל 9768-11-08

1.         תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שארעה לו בתאריך 17.1.06, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחייה מ-25.6.08 בנימוק, כי אומנם התאונה הוכרה כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], תשנ"ה-1995, אולם אין זכאות לדמי פגיעה בגין איחור בהגשת התביעה ולאור הוראות סעיף 296 לחוק.

            כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שבפנינו.

2.         בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב הדחייה וטען, כי תאונת העבודה ארעה לתובע בתאריך 17.1.06, אולם הוא הגיש את תביעתו רק ב- 7.6.07, ועל כן אין הוא זכאי לדמי פגיעה עבור החודשים 1/06  ו-2/06.

3.         התובע בטיעונים בכתב שהגיש טען, כי המוסד לביטוח לאומי הטעה אותו ולא עמד בחובת הגילוי המוגברת המוטלת עליו ליידע את המבוטחים, באשר למימוש זכויותיהם.

            התובע טען, כי המוסד לא הביא לידיעתו שהוא חייב על פי סעיף 296 לחוק להגיש את תביעתו תוך 12 חודשים, כי המוסד לא קיבל את תביעתו בשל  העדר חתימת מעביד וזאת כ-3 חודשים לאחר מועד התאונה בעת שהתייצב להגיש תביעתו ורק לאחר כשנה, התקבלה תביעתו  לאחר שהצהיר, כי המעביד מסרב לחתום והסביר, כי זו הסיבה מדוע חלק המעסיק בטופס נותר ריק.

התובע טען, כי בטופס שמילא צוין, כי המוסד רשאי לדחות תביעה שהוגשה באיחור, אולם אינו מחויב לעשות כן ובנסיבות שלו, דהיינו, כאשר המעסיק סירב לחתום על טופס התביעה, היה מקום לאשר את תביעתו שהוגשה באיחור.

התובע אף היפנה את תשומת הלב לכך שחל שינוי בנוסח הטפסים וכי לאחר שנת 2008 כתוב מפורשות בטופס כי על פי החוק לא תשולם קצבה לתקופה העולה על 12 חודשים למפרע.

התובע הדגיש כי המדובר בתביעה עקרונית מאחר ולטענתו תפקיד המוסד לביטוח לאומי לעזור לאזרח החלש ולא להכשילו.

4.         באשר לתשתית העובדתית - התובע העיד, כי פנה בחודש 4/06 או 5/06, בתאריך שאינו זוכר במדויק למוסד לביטוח לאומי לצורך הגשת תביעה בגין פגיעה בתאונה, וכי פנה לפקידת קבלת קהל וזו נתנה לו טופס ואמרה לו שעליו להחתים את המעסיק.

            התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע עוד באותו מועד לא עמד על כך שהמעסיק מסרב למעשה לחתום לו על טופס בל/250, למרות שציין שכבר כשפנה למוסד לביטוח לאומי בפעם הראשונה, הוא ידע שהמעסיק / המעסיקים הנטענים מסרבים לחתום לו על הטופס הרלבנטי.

            התובע לא העיד , כי הצהיר כבר בפעם הראשונה שפנה למוסד לביטוח לאומי, שהמעסיקים מסרבים לחתום לו על הטופס.

            גם אם גרסת התובע, באשר לכך שפנה בחודש 4/06 או 5/06 למוסד לביטוח לאומי, הינה נכונה (והתרשמנו, כי התובע אכן פנה לקבלת הטופס במהלך שנת 2006), לא ניתן לבית הדין הסבר מניח את הדעת, מדוע לאחר חודש, חודשיים או שלושה, ממועד קבלת הטופס מפקידת קבלת הקהל, לא שב התובע לסניף המוסד לצורך הגשת התביעה.

כאשר פנה התובע למעסיקים הנטענים מיד ביום שיצא מפקידת המוסד לביטוח לאומי (עמ' 4 ש' 32 לפרוטוקול), ואלה סרבו לחתום לו על טופס התביעה לדמי פגיעה, הוא לא חזר למוסד לביטוח לאומי, והבהיר שהמעסיק מסרב לחתום. התובע עשה זאת, רק לאחר למעלה משנה!!!

5.         התובע אישר כי היה מיוצג ע"י עו"ד בהקשר לתביעתו כנגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו ארעה התאונה, אולם לדבריו במהלך כל התקופה לא התייעץ עם עורך הדין בנושא ורק כאשר עורך הדין סיים לייצג אותו בקשר לתאונה נאמר לו ע"י עורך הדין כי הוא יכול להגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי גם אם המעסיק לא חתם.

ספק רב בעיננו אם עורך דין לא היה מיודע מלכתחילה בנוגע למצב התביעה במוסד לביטוח לאומי שכן יש חשיבות באשר לסכום הפיצוי בתביעת נזיקין לשאלה האם התאונה מוכרת כ"פגיעה בעבודה" אם לאו.

            למעשה התובע הודה כי המצב לא השתנה מאז שפנה למעסיקים עם טופס התביעה לדמי פגיעה שקיבל מפקידת קבלת הקהל בפעם הראשונה והם סרבו ועד למועד שהגיש בסופו של דבר את התביעה בלא אישור מעסיק ב-7.6.07.

            נדגיש, כי התובע נשאל ע"י חוקר המוסד לביטוח לאומי בהודעה שמסר, בתאריך 28.5.08, באשר לנסיבות התאונה (נ/3), מדוע הגיש את תביעתו באיחור ותשובתו היתה: "מכיוון שלא היו לי את כל הטפסים הנדרשים ולא יכולתי להשיג אותם לצורך הגשת התביעה כי חשבתי שאם לא יהיו כל המסמכים הנדרשים תביעתי לא תטופל".

            נדגיש, כי התובע מסר לחוקר שהוא סבר שבלא כל הטפסים תביעתו לא תטופל ולא כי נאמר לו ע"י פקיד של המוסד לביטוח לאומי שגם אם המעביד יסרב לחתום לו על טופס התביעה, המוסד לא יסכים לקבל את הטופס בלא חתימת המעביד.

            עולה בבירור כי אין המדובר במצג מטעה של פקיד הנתבע אלא בטעות של התובע שסבר שבלא אישור מעסיק אינו יכול להגיש הטופס תוך שהוא מבהיר כי המעסיק סירב לחתום.